מושב השייך לאיחוד החקלאי, הממוקם במזרח הגליל התחתון, ובו כ־590 תושבים.
מקור שמו בתרגום שמו של הכפר הערבי סג'רה (שפירושו "עץ" בערבית), אשר שכן בסמוך למושבה עד מלחמת העצמאות.
המושב הינו יישוב כפרי המאופיין בחיי קהילה פעילים ומגובשים. ביישוב פועלים ועד אגודה וועד מקומי. בנוסף, קיימים מספר משקים חקלאיים פעילים.
באילניה קיימים מוסדות ושירותים קהילתיים, בהם בית כנסת, בית העם, מועדון נוער, מרפאה ודואר.
ביישוב מתקיימת פעילות קהילתית, תרבותית וחינוכית שוטפת, בדגש על פעילות נוער ותרבות, התורמת לחיזוק המרקם החברתי ואיכות החיים במקום.
ראשית היישוב בחווה להכשרת פועלים חקלאים שהקימה חברת יק״א בשנת 1899, אשר שכנה בח׳אן סמוך לכפר סג׳רה. בשנת 1902 חכרו עשרה מפועלי חוות סג׳רה אדמות מיק״א והתיישבו בסמוך לחווה. מן הבתים שהקימו התפתחה המושבה אילניה, שהייתה היישוב היהודי החדש הראשון במזרח הגליל התחתון.
בימי העלייה השנייה משכה חוות סג׳רה חלוצים רבים, ובהם דוד בן־גוריון, והייתה למרכז פעילות של פועלי הגליל. בשנת 1907 קיבלה קבוצת פועלים, שכונתה ״קבוצת החורש״, את אדמות החווה באריסות קולקטיבית ועיבדה אותן באחריותה. בין חברי הקבוצה נמנו אנשי אגודת בר־גיורא, אשר חרתה על דגלה את כיבוש השמירה במושבות. באותה שנה קיבלה האגודה את האחריות לשמירה בחוות סג׳רה, וכעבור שנה גם במושבה אילניה ובכפר תבור — אירוע המציין את ראשית השמירה היהודית המאורגנת במושבות.
בימי מלחמת העצמאות הייתה אילניה מצויה בקו החזית. בחודשים יוני–יולי 1948 הותקפה המושבה מספר פעמים בידי צבא ההצלה בפיקודו של קאוקג׳י, בעוד שחטיבת כרמלי הגנה עליה ועל סביבתה. ההתקפה האחרונה והקשה ביותר נמשכה שמונה ימים רצופים, והסתיימה עם כיבוש נצרת במסגרת מבצע דקל ונסיגת צבא ההצלה מחזית סג׳רה ב־16 ביולי 1948.
לאחר המלחמה הועברו לרשות תושבי אילניה אדמות הכפר הערבי כַּפְר סַבְּת (אוּם אל־עַלאק), שתושביו נטשו אותו באפריל 1948. בשנת 1957 הייתה אילניה למושב והצטרפה לאיחוד החקלאי.
אתרים
המושבה אילניה וחוות סג׳רה הן אתר לאומי מוכרז. הגרעין הישן של המושבה שומר על אופיו מראשית המאה ה־20, ורבים מבתיה וכן החומה שהקיפה אותה שוקמו ושומרו. בין האתרים המצויים במושבה נמנים בית־הספר הישן (שנבנה בשנת 1922), מקווה הטהרה הראשון של המושבה, שהותקן במערת קבורה קדומה, מגדל השמירה שנבנה בשנת 1937 כחלק ממערך ההגנה, הברוש הגדול (בן כ־500 שנה), מעיין הכפר (כיום סגור וממתין לשיפוץ), מערת בית חב״ד ועוד. כמו כן מצויים במקום בית משפחת קוּרָקין ובית האיכר נפתלי פַבְּריקַנְט, המשמשים כיום כמזכירות וכבית העם. במושבה נמצאים גם שרידים קדומים, ובהם שרידי בית כנסת מן התקופה הביזנטית, מערת בית בד ובה שרידי מתקני ייצור, קברים קדומים ומערה מן התקופה הרומית שבה חקוקה מנורה. מצפון־ מערב ליישוב שוכנת חוות השומר (חוות סג׳רה המשוחזרת), המשמשת כיום מתקן צבאי של חיל החינוך, וניתן לבקרה בתיאום מראש בלבד.
ענפי משק
גידול צאן, חקלאות (חיטה, זיתים ואבוקדו), תיירות כפרית (צימרים) ועבודות חוץ.
