חורבת חיטין
חיטין, היה כפר ערבי, בדרום בקעת ארבל, במורדותיו הצפוניים של הר קרני חיטין.
שכן על שרידי העיירה התלמודית, המוזכרת רבות אצל חז"ל, כפר חיטיא.
חז"ל ציינו, כי רבי יעקב איש חיטיא, וריש לקיש גרו במקום.
מסוף המאה ה19, הכפר חיטין גדל ושגשג.
טריסטראם, מתאר בספרו "מסע בא"י, יומן 1863-1864:
"מתחת לעין ומצפון לה יושב בצלע גבעה הכפר חיטין. כל תושביו מוסלמים ומספרם כ700 נפש. בקיץ מקימים להם התושבים על גגות בתיהם סוכות קנים קטנות ללינת לילה. בקרבת הכפר יש מטעי לימון ותאנה. הם מושקים במי המעיין היוצרים נחל שמתפלג לפלגים רבים....".
בתחילת המאה ה-20 נמכרו חלק מאדמות הכפר למתיישבים יהודים, שהקימו עליהן את מצפה(1910) ואת חיטין (1924).
במאורעות תרפ"ט, היישוב היהודי בחיטין הותקף ע"י פורעים ערבים בשיתוף פעולה עם ערביי חיטין וננטש. ב1936 הוקם מחדש בשם "כפר חיטים".
בזמן מלחמת העצמאות, שבה תושבי הכפר היו אחראים לכמה קרבות קשים באזור נגד ההתיישבות היהודית, ננטש הכפר.
ב1949 הוקם המושב "ארבל" על אדמות הכפר, וב-1950 הוקם "כפר זיתים".
כיום, ניתן לראות במקום את מתחם המסגד, שריד לכפר חיטין.
במתחם המסגד מספר מבנים: מסגד בעל שני חללים וצריח, מבנה שירותים נפרד, מבנה מלבני הבנוי קמרונות צלב, וחומת אבן המקיפה את המתחם.
המתחם ממוקם סמוך לשביל טיול מנחל מנמרים לעבר נחל ארבל.
בשנים האחרונות המתחם עבר שיפוץ ושיחזור נרחב, על ידי רשות העתיקות.
בחצר המתחם יש עץ שיזף עתיק, עץ תות מרשים ומעיין הזורם בכל ימות השנה.
ההגעה לאתר אפשרית ברכב פרטי, מכביש הכניסה ליישוב כפר זיתים.
אתרים קרובים: נבי שועייב , בית הקברות התימני, עין ניתאי.
